פוסט קצר ולעניין על מנ"ס

מייל נטישת סל (Cart Abandonment / Recovery Email) או מנ"ס, הוא המייל שנשלח אל משתמש שהתחיל להוסיף פריטים לסל קניות און ליין ולא סיים את תהליך הרכישה. ברוח השבוע הקצר שדורש פחות דיבורים ויותר מעשים, להלן קצת סטטיסטיקות, כמה טיפים והרבה דוגמאות יפות.

סימני שאלה בממשק

שאלה היא חלק מאינטרקציה מאוד בסיסית בין בני אדם. כששואלים אותנו משהו אנחנו מבינים שמצופה מאיתנו לענות. בחיים האמיתיים, שאלה היא לרוב אינטרקציה הרבה יותר נעימה מזו של פקודה. תחשבו לדוגמא על שתי צורות להניע לפעולה: "שטוף את הכלים!" לעומת "האם תוכל לשטוף את הכלים?". אבל הממשק הוא לא החיים האמיתיים. אם תמלאו את המסך בשאלות, המשתמש כנראה לא יחשוב לעצמו "וואו, האתר הזה נורא מנומס. ארכוש כל מה שימכור!". אז מתי לשאול ומתי לא לשאול? אכן, זו השאלה.

זה לא משתמש, זו משתמשת

לאפיין מיקרו-קופי בעברית זו עבודה קשה. מכל הבעיות שעברית מציבה לנו, שואלים אותי הכי הרבה לגבי שימוש במין בקריאות לפעולה. מסתבר שזו אחת הבעיות הבוערות אצל מאפייני UX שפועלים בארץ. המשתמשים שלנו מורכבים גם מפלח נכבד של משתמשות, שלא מקבלות קריאות לפעולה המותאמות עבורן. אני לא אכנס כאן להתנצחות העתיקה בין גברים לנשים - יש פה בעיה אמיתית, שגם המאפיינת הפמינסטית ביותר תתקשה לפתור. כתבתי על זה קצת בפוסט הראשון בבלוג אבל הגיע הזמן להרחיב. 

קיימות הרבה סיטואציות בהן נרצה לגרום למשתמשים להרגיש שהשיחה בינם לבין הממשק היא אישית. ליצור עבורם את התחושה שההוראות שלהם עוברות ישירות לממשק ובתגובה הממשק עונה ישירות אליהם. שיחה כזו, בעולם האמיתי, תתנהל באמצעות גוף שני יחיד: "את" או "אתה", כשהסטנדרט הממשקי הוא להשתמש בלשון זכר. באנגלית הכל פשוט יותר - יש רק אפשרות אחת (you). בעיה נוספת, שגם עליה כתבתי בפוסט הראשון, היא העובדה שכפתורים בממשק משמשים שני דוברים - גם את המשתמש וגם את הממשק. אז מה עושים כשאחד מהם היא דוברת?

הפוסט שהיה צריך להיות ראשון

הפוסט הזה היה צריך להיות ראשון כי הוא מסביר כמה דברים מאוד בסיסיים על הבלוג ועל הנושאים שהבלוג יעסוק בהם. הוא יסביר מה זה קופי, איך הוא תורם לחוויית משתמש וכיצד הוא עוזר בעבודת האפיון.

הבלוג הזה עוסק בתרומתו של הקופי לחוויית המשתמש. קופי הוא החומר הטקסטואלי שממנו עשויים אתרים, מודעות, כתבות ועוד. בבלוג הזה לדוגמא, הקופי כולל את שם הבלוג, כותרת המשנה שלו, גוף הפוסטים, כותרות הרכיבים בצד ימין, הטקסט על הכפתורים וכו'. הוא לא כולל את התמונה שלי, את סידור האלמנטים והצבעים השונים.

במוצרים דיגיטליים, קופי מתחלק בצורה גסה לשתי קבוצות: מיקרו-קופי (טקסט קטן) וקופירייטינג (כתיבת תכנים ארוכים יותר). מאפייני חוויית משתמש מתמקדים בעיקר במיקרו-קופי, שעוסק בכותרות, כפתורים (לדוגמא בפוסט הקודם), הסברים על שדות ועוד קטעי טקסט קצרים. ההנחה הקלאסית היא ששאר התוכן במוצר, הוא חלק ממומחיותו של כותב תוכן (קופירייטר), שיודע איך לבלבל את השכל בצורה שיווקית על פני מספר גדול יותר של משפטים או פסקאות.

cc: Toms Bauģis

עובדה שהרבה מאפיינים מפספסים, היא שהמשתמשים קוראים את בלבולי השכל האלה. למעשה, הם מגיעים אל המסך רק בשביל לקרוא אותם. לקופי, ולא רק למיקרו-קופי, יש השפעה עצומה על חוויית המשתמש. סקפטיים? הנה דוגמא.

ווילטי ווילט

יש הרבה דרכים להניע משתמש לפעולה. באתרי אינטרנט, יצירת טקסטים ש"קוראים לפעולה" הפכה לתורה בפני עצמה, עם מאמרים שלמים של "עשה ועל תעשה". קריאות כאלו מזמינות את המשתמש לבצע את הפעולות העיקריות במסך והן מופיעות בדרך כלל על גבי כפתורים או כקישורים. 

יש הרבה מה להגיד על מה שכפתורים אומרים, אבל עבור רוב מי שעובד בארץ, האתגרים  הגדולים נוגעים ל"איך להגיד את זה בעברית". כפתור "send" תמים יכול להיות מתורגם לעברית במספר דרכים. שלח! שלחו, שליחה - כולן צורות נפוצות לקריאות לפעולה בעברית ויש עוד כמה שם בחוץ ("לשליחה" המתועב, לדוגמא). אפשר לטעון לטובת חלק מהאפשרויות, אבל אף אחת מהן לא מושלמת.